Долина Тімна

About us

ברוכים הבאים לפארק תמנע. 
פארק תמנע נמצא במרכזו של העמק האדום בשולי הערבה, כ-25 ק"מ מצפון לאילת, והוא נחשב לאחד הפארקים הגדולים בישראל. בשטח של כ־70,000 דונמים (גדול יותר מהעיר תל אביב!) פזורים אתרים גיאולוגיים מרהיבים ונופים שתוכלו לגלות בטיולים ברגל, באופניים וברכב.
מרכז המבקרים הראשי שנפתח לאחרונה, ממחיש בעזרת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים את חשיבותו של הפארק מבחינה גיאולוגית והיסטורית/ארכיאולוגית. שרידים ארכיאולוגים באזור עמודי שלמה, הקשתות, המרכבות והפטרייה, מקדש האלה חתחור ואזור "גבעת העבדים" פותחים צוהר למסע בזמן, אל תקופה שבה פעלו בתמנע לפני אלפי שנים מכרות הנחושת העתיקים בעולם. 
לאחרונה עבר הפארק שדרוג, המעמיד אותו בשורה אחת עם פארקים לאומיים מעבר לים. לצד חשיבות היסטורית ומדעית, פארק תמנע הוא גם מקום של נופש מיוחד במינו, שילוב של הוד קדומים ומתקני לינה ונופש מודרניים. מבוגרים וילדים, חובבי מדע, טבע וספורט – פארק תמנע המחודש פותח את שעריו למבקרים מכל הגילים בשילוב חד פעמי של נופש וחופשה חווייתית בעלת ערך מוסף חינוכי, במקום שאין כמותו בעולם כולו.
ללמוד
לפני יותר מ- 6000 שנים, בשלהי האלף החמישי לפנה"ס, החל האדם להפיק מתכת ולהשתמש בה לצרכיו. נחושת היא המתכת הראשונה, ובמשך אלפי שנים אף היחידה, שהייתה בשימוש משמעותי של האדם. בתהליך ארוך ורצוף קשיים למדו הקדמונים היכן לחפש מינרלים המכילים נחושת, כיצד לכרות אותם, כיצד להפיק מהם נחושת מתכתית ואיך להכין ממנה כלים וחפצים. 
תהליך זה התרחש באזורים שונים בעולם ובתקופות שונות, אך בשטח פארק תמנע נמצאו מכרות הנחושת העתיקים ביותר בעולם. שרידים ועדויות המספרים את הסיפור מראשיתו עם כל הקשיים, הכישלונות וההצלחות, משתקפים בחפצים ומנחות, בתחריטים ובציורי סלע, בקברים ובעדויות ארכיאולוגיות שהתגלו באתרי המגורים והמלאכה. אלו מספרים את סיפור הרקע החברתי והכלכלי ומשרטטים את עולמם התרבותי והרוחני של הכורים לדורותיהם.
עדויות לפעילויות הפקת נחושת בתמנע נתגלו לראשונה בשנת 1845: ערימות של סיגים - "פסולת התעשייה" של התכת נחושת. בשנת 1940 תיארך החוקר נלסון גליק את עיקר פעילות הכרייה והפקת הנחושת בתמנע למאה העשירית לפנה"ס, ימי הממלכה המאוחדת, וסבר כי היו אלו מכרות המלך שלמה. מחקר ארכיאולוגי שיטתי נערך בבקעה ובסביבתה משנת 1959 ואילך על ידי משלחת הערבה בראשות פרופסור בנו רותנברג, אשר הצביע על כך שעיקר הכרייה נעשתה בתקופה המצרית. המחקר המודרני מביא בפנינו את סיפור כריית הנחושת והפקתה, למן הניסיונות הראשונים של האדם להפיק מתכת מן הסלע בתקופה הכלקוליתית (3300 - 4500  לפנה"ס) דרך התפתחות הידע והשיטות לכריה ולהפקה מדור לדור, ועד להפסקת הפעילות בתקופה הערבית הקדומה.